זהו, שנת 2018 הסתיימה לה. שנה בה
נפרדנו מברט ריינולדס, האיש והשפם; שנה בה נפרדנו מיגאל בשן, איש עם גיטרה. הראשון היה כוכב קולנוע, השני היה כוכב של כולם. כוכב של ילדים וכוכב מבוגרים, כזה שהשתן לא עלה לו לראש, כזה שכשהחליט לסיים את חייו, מדינה שלמה הרכינה ראש ובכתה.
חבר טוב ועיתונאי בחסד, ניב שטנדל, היטיב לתאר טוב מכולם מה הרגישו בני דורי — "תסלחנה לי הקלסיקות, יסלחו לי הלהיטים. הציפור הקטנה בלב שלי הייתה תמיד אווז בר". ולמי שלא הבין, הלא הכוונה היא לשיר הפתיחה של 'נילס הולגרסון' שמבוצע על ידי בשן.
פרידה נוספת ופחות מוכרת היא מדוד שלי, בחור אנונימי, מסוג האנשים ששומעים עליהם ומרכינים ראש. הוא היה גיבור, באמת גיבור, כזה שהתרסק עם מסוק במלחמת לבנון הראשונה, כזה שרץ עם המ"פ שלו על הידיים והציל אותו, כזה שהיו לו רסיסים של RPG ברגל. הוא היה הראשון לעזור לכל מי שרק היה צריך עזרה, אם כלכלית ואם פיזית. שעה לאחר שמסרתי לו מגזין בו נמצא המבחן ל־A7 שביצע איתי, התפוצץ לו וריד בראש. חודשיים של מאבק ומהמלחמה הזאת הוא כבר לא שב. נוח על משכבך בשלום, ציון.
ציון הינדי. היה גיבור, באמת גיבור
השנה, במוטוריקה
השנה הזאת היא שנה בה העם היושב בציון קיבל רכב פנאי חשמלי עם טווח אמיתי, כזה שלא תחששו לנסוע עמו בכבישים בינעירוניים אל ערים רחוקות.
רכב חשמלי איכותי, שבנוי טוב, רכב שהוא מוצר אפוי. השנה גם הפציע חידוש בטיחותי מרשים מאוד, אבל כזה שעדיין עוד לא אושר לשימוש. באודי A8 יש חיישנים המזהים סכנה לפגיעה צדית, ובמהירות הבזק המתלים מגביהים את צד הרכב ובכך מגנים על הנוסעים, מכיוון שהפגיעה תהיה ברצפת הרכב ולא בדלתות. ממש ברגעי כתיבה אלו, התבשרנו כי צפויה עליה במחירי המכוניות ההיברידיות, ולא רק, כתוצאה משינוי שיטת החישוב לזיהום אוויר. כל הכבוד למדינת ישראל ואל תשכחו לפתוח את הארנק.
ארבע מאות
בשנה שתבוא עלינו לטובה ייצא גיליון מספר 400. גיליון חגיגי, גיליון בו נשתדל להרים הפקה אחת או יותר ולחגוג כמו שצריך. לחגוג עמכם. בגיליון 200 בוצעה הפקה בה נאספו המכוניות שטענו לתואר המכונית המהירה בישראל; "מפלצות התאוצה" קראו למפגש ההוא, מפגש שגרם לגיליון ההוא להיות כמעט בן רגע למיתולוגי. אז אנחנו עדיין לא סגורים כיצד נחגוג ואתם יותר ממוזמנים לשלוח אלינו הצעות.
נעליים גדולות, צוות מדהים
את שנת 2018 פתחנו עם צוות כמעט חדש לגמרי, וזה לא קל לאור הנעליים הגדולות שהשאירו לנו ניצן אביבי וגיא רוטקופ. אז ברשותכם, אני רוצה להודות לכל הסובבים אותי. אתחיל בזקני השבט,
דני פרומצ'נקו ו
יואל פלרמן. את שניהם אין צורך להציג, הראשון הוא הבעלים ובהקשר שלנו המוציא לאור, ויחד עם
טל חמו המנכ"ל ועם
אליק פרומצ'נקו בנו, הם אלו שהאמינו בי ונתנו לי יד כמעט חופשית ליצור מערכת ראויה. השני הוא זה שכמעט כל טקסט עובר דרכו. הוא גם מעין עורך תוכן ושפה של הכתבות העולות באתר, בנוסף לעריכת המגזין, אבל הוא גם זה שבודק שוב ושוב שאין טעות במה שנכתב, זה שמתקשר בשמונה בבוקר, זה שגורם לך לגמגם וזה שגורם לך להחכים. הוא אינטליגנטי בטירוף, וכן, הוא גם קצת טרחן, אבל אין טוב ממנו ואין שמח ממני שהוא עמנו.
אל תתבלבלו, זה לא צוות האתר אלא ברט ריינולדס על הסט של 'מרוץ מחוף לחוף'
ישנו
בן חסון, יד ימיני. איש מסור שרק ההיגיון מוביל אותו, כזה שדואג שלכם יהיה מה לקרוא ברכבת, בשבע וחצי בבוקר בתחילת כל יום. הוא זה שעושה סדר באתר, הצינור הראשי שלנו למאקו ורק אללה יודע מאיפה נשאר לו הזמן לבחון מכוניות. הוא טיל מונחה חום ומונחה מכ"ם בו זמנית. שגר ושכח. וכמובן
אלי שאולי, שיודע מה קורה בעולם הרכב עוד לפני שהחלטות התקבלו, עיתונאי ותיק שיודע לא מעט פעמים להרגיע אותנו וגם להוריד אותנו אל הקרקע כשצריך. הוא גם זה שאנחנו לרוב 'מפילים' עליו את המבחנים ההשוואתיים. סליחה אלי, ולא תאמין, גם את המבחן ההשוואתי הבא אתה כותב.
גיא שפרנט הוא רכז המערכת, ורק לסבר את האוזן, כל מבחני הדרכים, האיסופים וההחזרות, תיאומי כלים, צלמי סטילס, צלמי וידאו, עורכי וידאו הכל עובר דרכו, והוא מול החבר'ה בערוץ הטלוויזיה של קשת. והוא עוד צריך לסבול את הקריזות של כולנו. אתם לא רוצים להתחלף אתו, ואני לא הייתי רוצה להחליף אותו באף אחד. את
רועי צוקרמן לא באמת צריך להציג, כנראה יצרן התוכן הטוב בישראל. אם יצרן אזוטרי פרסם איזה משהו באיזה שהוא אתר נידח, רועי ידאג להגיע גם אליו ויכין מזה אייטם תוך כחצי שעה. הוא מכין לעיתים שישה ושבעה אייטמים ביום. מקצוען, קנאי וחכם מאוד.
נכון, הוא אוהב לשמוע את עומר אדם, הוא רגיש יותר מאשר כלנית שנושבת עליה הרוח, אבל אם יש מישהו שזוכר איזה אבזור יש ברמת גימור כזו או אחרת של דגם כזה או אחר ששווק לפני יותר מעשור — זה
איתי שטיינברג. חובב שטח עם פטיש למראות מתקפלות. אל תשאלו. הוא זה שיושב ליבואנים על הצוואר ומתיש אותם ובכך גם מייצר אחת לסוף שבוע סקירה גדולה. הוא גם מתיש אותי, שלא תטעו, אבל הוא שווה את זה. אחרון חביב הוא
דניאל ניסים, איש הקטלוג שלנו. הוא האיש השקט שמגיע לעבודה ולא מוריד את הפרצוף מהמסך עד הרגע שהוא יוצא הביתה. ניסיתי לקלקל אותו, אבל הוא בשלו, נותן מקסימום תפוקה כדי שלכם יהיה הקטלוג הגדול והטוב ביותר ברשת.
[email protected] 
